פסק-דין בתיק ת"א 7997-09-11

טענות התובעת

התובעת (להלן - עמידר) הינה בעלים של דירה מס' 9 ברח' שוורץ 10 בלוד (להלן - הדירה). ביום 3/8/1980 השכירה עמידר לנתבעת 1 את הדירה בשכירות בלתי מוגנת.

הנתבעת 1 נטשה את הדירה ועברה להתגורר עם ביתה. מאז הנתבעת 1 מסרבת לחזור ולהתגורר בדירה.

הנתבע 2, בנה של הנתבעת 1, מתגורר בדירה ומחזיק בה בניגוד להסכמת עמידר. עמידר מבהירה, כי לנתבע 2 אין מעמד או זכויות כלשהם בדירה.

בהתאם לאמור בהסכם השכירות, על  הנתבעת 1 לשלם לעמידר דמי שכירות חודשיים. עוד התחייבה הנתבעת 1 לשאת בהוצאות גבייה, אחזקה ושירותים משותפים. הנתבעת 1 פיגרה בתשלום דמי השכירות ודמי האחזקה. חובה של הנתבעת 1 לתובעת, נכון ליום 10.8.2011, עומד ע"ס של 1,777.50 ש"ח.

עמידר טוענת, שהודיעה לנתבעת 1, כי יחסי השכירות ביניהן הסתיימו, וכי עליה להחזיר החזקה בדירה לעמידר, כשהיא במצב תקין ופנויה מכל אדם ו/או חפץ השייכים לנתבעת 1.

על כן עותרת עמידר ליתן צו המורה לנתבעים 1 ו-2 לסלק ידם מהדירה לאלתר ולהחזיר את החזקה בה לעמידר. עוד עותרת עמידר לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לה את סכום החוב בגין הפיגור בתשלום דמי השכירות ודמי האחזקה.

טענות הנתבעים

הנתבעת 1 טוענת שהתגוררה בדירה, ביחס עם בנה - הנתבעת 2, במשך 42 שנה. מזה כשלוש שנים מצבה הרפואי של הנתבעת 1 מחייב טיפול סיעודי צמוד. על כן הנתבעת 1 איננה מתגוררת עוד בדירה, אלא מתגוררת עם ביתה. הנתבעת 1 טוענת, כי עפ"י הפסיקה, אדם במצב רפואי סיעודי, השוהה באשפוז או בבית ילדיו ואינו נמצא פיזית בדירה מפאת מצבו הרפואי, לא ייחשב כאילו נטש את הדירה.

הנתבעת 1 טוענת, כי בעל הזכויות בדירה מס' 10 בבניין, היה בעלה המנוח (להלן - דירת הבעל). לנתבעת 1 מעולם לא היו זכויות כלשהן בדירת הבעל, אלא רק בדירה מס' 9, הדירה נשוא התביעה, שם התגוררה הנתבעת 1 עם ילדיה במשך כל השנים. עם פטירתו של הבעל בשנת 1998 הוא הוריש את הזכויות בדירתו, דירת הבעל, לביתו - גב' רחל טליה מור. הדירה הוחזקה באופן זמני ע"י הנתבעת 1, במשמרת לטובת הגב' רחל טליה מור.

הנתבעת 1 טוענת, כי יש לה זכות לרכוש את הדירה, וזאת לאחר שהיא התגוררה בה במשך 42 שנים, ושילמה את תשלומי שכר הדירה באופן קבוע. עמידר מנעה, וממשיכה למנוע זכות זאת, מבלי לתת הסבר מנומק לכך.

הנתבעת 1 טוענת, כי עד לפני כשלושה או ארבעה חודשים היא דאגה לשלם את דמי השכירות במועדם ללא כל תלונה מצד עמידר. הנתבעת 1 טוענת, כי דמי השכירות עמדו בתחילה על סך של 90 ש"ח לחודש. לאחר מכן שכר הדירה עלה לסך של 350 ש"ח לחודש. כאשר שאלה הנתבעת 1 לפשר העלאת תעריף שכר הדירה, נענתה שהיא זכאית להגיש בקשה להנחה. לאחר שהגישו הנתבעים בקשה להנחה בשכר הדירה, העלתה עמידר את שכר הדירה החודשי לסך של 750 ש"ח בחודש. הנתבעת 1 טוענת, שהעלאת שכר הדירה פוגע בזכויות ההנחה המגיעות לה.

הנתבע 2 טוען, כי הוא מתגורר בדירה מזה כ-42 שנים, ואף פעל לצירופו לחוזה השכירות. הנתבע 2 טוען, כי מאז שעמידר העלתה את דמי השכירות החודשיים לסך של 750 ש"ח בחודש, אין הוא יכול לעמוד בתשלומי סכום זה.

דיון והכרעה

בפני כב' הרשם (כתארו אז) דן סעדון נדונה בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן. בהחלטתו מיום 9.5.2012 דחה כב' הרשם את בקשת הרשות להתגונן, ככל שהיא נוגעת לסעד הכספי הנטען בתובענה, ונתן לנתבעים רשות להתגונן אך ורק בשאלת חיוב הנתבעים בתשלום דמי שכירות גבוהים יותר מאלו שחויבה בהם הנתבעת 1 בעבר, וכך נכתב בהחלטת כב' הרשם (עמ' 3 להחלטה):

"לאור כל האמור אני סבור שיש לדחות את בקשת הרשות להתגונן בכל הקשור לסעד הכספי הנתבע בתובענה. בנוגע לסעד של סילוק היד, תינתן רשות להתגונן רק בטענה לפיה לא היה מקום לחייב את המבקשים בתשלום דמי שכירות גבוהים יותר ממה שחויבה המבקשת 1. זאת, חרף סיכוייה הנמוכים של הטענה להתקבל לגופם, כעולה מן האמור לעיל. תצהיר המבקש 2 ישמש בנקודות הרלוונטיות ככתב הגנה".

אין מחלוקת, כי מאז העלאת דמי השכירות, הנתבעים לא משלמים את דמי השכירות. בעניין זה ראה עדותו של הנתבע 2 בפרוטוקול הדיון מיום 24.4.2012 בפני כב' הרשם סעדון (עמ' עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 6-7):

"עמידר רוצים 700 ש"ח ואני בקושי חי מ2,000 ש"ח, יש לי הוצאות רפואיות.

במשך 45 שנה לא היה מצב שאימי לא שילמה, אני לא יכול לעמוד ב750 ש"ח ".

כן ראה האמור בהמשך עדותו של הנתבע 2 בפני כב' הרשם סעדון (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 14-16):